Between the Lines

איך מוצאים את ה-DNA של הבית שלנו? אנחנו חיים בעידן שזורק עלינו יותר מדי דימויים וגירויים בכל רגע נתון. מספיק לפתוח את הטלפון לשנייה ופתאום הכול שם. חומרים, צילומים, טרנדים, עוד ועוד דימויים מכל כיוון. בתור מעצבת, אני יכולה להגיד בכנות שגם אני משתמשת לא מעט בשפע הוויזואלי הזה. אני חיה אותו ונושמת אותו ביומיום שלי. אבל לפעמים, יותר מדי השראה היא דווקא חוסמת. כשמרוב עצים לא רואים את היער, קל מאוד לפספס את העיקר. האתגר הגדול של התקופה שלנו הוא כבר לא למצוא רעיונות יפים, אלא לדעת

בתכנון חלל, יש תחושה שצריך "לנצל" כל מילימטר. במיוחד כשיש פחות מרחב לשחק איתו. אבל לפעמים, דווקא מה שנשאר פתוח, נותן מקום לדברים לקרות. בשיחות הראשונות עם הלקוחות פה היה מאוד ברור שהחלל הזה צריך להכיל סיטואציות שזקוקות למרחב, גם בהרגשה וגם בגמישות הנדרשת. הם חלמו על בית שמשלב תחושת פתיחות טבעית עם אינטימיות מזמינה, חוויית האירוח הייתה חשובה במיוחד. אבל מה זה בעצם אומר? פירקנו ופירטנו יחד את כל החלומות לחלל הזה ופה כבר היה לי ברור, כדי לאפשר לחלל הזה לנשום צריך לעשות ויתור קטן

בדרך כלל אני מתכננת מול מחשב. זה נוח לי, אני מדויקת שם, יודעת איך אני רוצה שהדברים יתפתחו. אבל בתקופת החגים האחרונה בהחלט היה פחות זמן מחשב ויותר הפסקות מהשגרה, ועדיין היה משהו שדרש פיתוח. אז חזרתי למקור, לסקיצות ראשוניות שמהר מאוד הפכו למשהו מגובש. יש משהו בסקיצה ידנית שדורש תשומת לב אחרת נקי יותר מעומס פקודות בתוכנה. משהו שם התחדד, לדף ולעיפרון התווסף הסרגל ומשם כבר צללתי לפרטים הקטנים.