אוצרות בעידן של שפע

איך מוצאים את ה-DNA של הבית שלנו?

אנחנו חיים בעידן שזורק עלינו יותר מדי דימויים וגירויים בכל רגע נתון. מספיק לפתוח את הטלפון לשנייה ופתאום הכול שם. חומרים, צילומים, טרנדים, עוד ועוד דימויים מכל כיוון. בתור מעצבת, אני יכולה להגיד בכנות שגם אני משתמשת לא מעט בשפע הוויזואלי הזה. אני חיה אותו ונושמת אותו ביומיום שלי.

אבל לפעמים, יותר מדי השראה היא דווקא חוסמת.

כשמרוב עצים לא רואים את היער, קל מאוד לפספס את העיקר. האתגר הגדול של התקופה שלנו הוא כבר לא למצוא רעיונות יפים, אלא לדעת לסנן אותם. לעשות להם אוצרות מוקפדת. כשיש לנו הכל מהכל וכולם שואבים השראה מאותם המקורות, הכל מתחיל להיראות דומה. More of the same. והממד האנושי, האישי, כבר הולך לאיבוד.

התחושה הזו מתעצמת אפילו יותר כשאנחנו מסתכלים על סביבת המגורים של היום. בבנייה הרוויה של השנים האחרונות, הכל מתוכנן מראש כדי להתאים "לכולם", למכנה המשותף הרחב והסטנדרטי ביותר, או במילים אחרות לממוצע של השוק.

אבל כשמתכננים חלל שאמור להתאים לכולם, בפועל הוא לא באמת מתאים לאף אחד. נוצר מצב אבסורדי שבו אנחנו מוצאים את עצמנו מתאימים את אורח החיים שלנו לסטנדרט הקבלני של השוק, במקום שהבית יתאים את עצמו אלינו. ככה אנחנו מאבדים את האופי שלנו בתוך הבתים של עצמנו.

בנקודה הזו, אני מרגישה שחייבים לעצור רגע. להניח את המסכים בצד, לשים ב"השתק" את הסטנדרט המקובל ולהתחיל לשאול את השאלות הנכונות. המטרה היא לזקק את מה שבאמת חשוב לכם, ולדאוג שזה, ורק זה (!) יתווה לנו את הקווים בתכנון הבית החדש.

אני לא פעם אומרת שעיצוב טוב מתחיל משיחה. יש משהו מרתק בללמוד סיפור של משפחה חדשה ולנסות לתרגם אותו לבית שעליו הם חלמו. וכדי שהתרגום הזה יהיה מדויק, השלב הראשון בעבודה המשותפת שלנו הוא שאלון היכרות. דרך השאלון הזה אני בעצם מלקטת את חומרי הגלם האמיתיים של הפרויקט: איך נראה הבוקר שלכם? איפה באמת הילדים מכינים שיעורי בית? איזו תחושה אתם רוצים שתעטוף אתכם כשאתם פותחים את הדלת בסוף יום עמוס?

התשובות לשאלות האלה הופכות ל"עוגנים" שלנו. הם המצפן שלי בתוך ים ההשראות והתבניות הקבלניות.

אני תמיד נזכרת במרצה שהייתה לי בתואר. היא הייתה אומרת, "תסתכלי על הקיר שלך". היא התכוונה לקיר בסטודיו שעליו תלינו את כל תהליך המחקר, והמסר היה ברור - התשובה שאת מחפשת נמצאת בבסיס שיצרת.

אני לוקחת את המשפט הזה איתי תמיד. כשאני מוצפת באפשרויות טובות וצריכה לקבל החלטה תכנונית, אני פשוט חוזרת לעוגנים של הפרויקט. אלה שהגדרנו יחד והולכים איתנו לאורך כל התהליך.

בסופו של דבר, זה לא משנה אם אנחנו ניגשים לתכנון דירת קבלן בשכונת חרוזים או לבית פרטי בהרצליה..

הכתובת היא רק המעטפת הגיאוגרפית. התוכן האמיתי הוא האנשים שחיים שם.

משם מגיעה ההשראה האמיתית. מלאכת האוצרות הזו, שנשענת על העוגנים האישיים שלכם ולא על מה ש"כולם עושים", היא מה שעוזר לנו להגיע לבית שמתאים בדיוק אליכם. ולא לעוד תמונה יפה שעוברת בגלילה האינסופית.